מריה, אהובתי. הכל השתבש. אני בטוח שכבר שמעת את החדשות.
אני כותב לך כדי שתשמור את דברי עד הגיל שבו שרה אהובתנו תוכל להבין ולזכור את אביה כפי שהיה ולהבין מדוע הייתי צריך לדחוף אותך כדי להגן עליך. שמרו את זה עם התמונות והעבירו הלאה את הזיכרונות והאהבה שחלקנו, ותנו לו ללמוד את הידע ואיך העולם. הישארו שם והישארו בטוחים.
אל תטיל ספק שכשהם יהרגו אותי, מה שהם יהרגו, יהיה לי אותך בלב ושאני לעולם לא אתחרט על זה, כי אני מאמין שכל מה שעשינו יעזור לשנות את העולם.
שרה יקרה:
כשמכתב זה יגיע אליך, אני לא אהיה קיים יותר. ולמרות שאמא תסביר למה אני לא פה, כדאי שתדעי שחייתי עד הרגע האחרון בחיי בכבוד ובגאווה רבה, ותמיד נאמנה לאידיאל שלי. לא הייתי פחדן, לא גנבתי מאף אחד, נלחמתי ללא לאות עד הסוף. ואני מתתי מול האויב.
מי האויב? הבלתי סביר, חוסר המחשבה, אמינותם של שוטים שכמו עדר כבשים משרתים כל אלוהים, בין אם זה בשר, אבן או חלומות ונותנים כוח לרודנים המדכאים אותם.
יש הרבה דברים להסביר לך ואני יודע שאתה עלול לשנוא אותי על שלא הייתי לצידך, על ששלחתי אותך למקום שבו כולם רואים אותך ואת אמך כזרים, אבל זכור שאם עור הפנים שלך כהה שם , שלי היה חיוור מדי כאן ואני סבלתי אותו דבר, אבל זה לא שימש אם לא כדי לחזק אותי, לפקוח את עיני ולראות את השוטים שאינם מבינים. אני מקווה שלמרות שזה קשה, זה יעזור גם לך ושתקרא את דברי באותה חיבה שאני כותב אותם.
הכל התחיל בטברנה, או אולי מרגע ההתעברות שלי, אבל דברים רציניים התחילו לילה אחד כשאמא שלך ואני חלקנו משקה עם האחים אנדרס ופדרו.
אנדרס תמיד עקב אחרי הבדיחות שלי וזו הייתה הסערה שהתפוצצה במפתיע. פדרו היה רציני יותר, רגוע יותר, השלווה ששמרה עלינו פיכחים. שניהם היו החברים הכי נאמנים שהיו לי בחלק הזה של חיי.
באותו לילה דיברנו על מסעותיי מסביב לעולם. נסיעות, שרה. הוא רואה את השונות של אנשים, את הדרכים השונות שלהם, את השפות השונות שלהם, ומעל הכל הוא רואה שעמוק בפנים כולנו שווים זה לזה. להיות שונה גרם לי לטייל ולראות את העולם פתח לי את העיניים, ראיתי שלא משנה איפה אתה נמצא או גוון הפנים שלך, אף אחד לא יהיה שווה יותר ממך ואתה לא תהיה שווה יותר מכל אחד, אז נסו להיות אדיבים לכולם ובעיקר לאחרים.טיפשים שמכסים את עיניהם. זה מאוד חשוב, שרה, שלעולם לא תתני לעצמך להיות נשלט על ידי גבר, תהיה מורדת כמו אמא שלי, כמו שלך. אני לא יודע אם התושבים המקוריים עדיין יישארו שם או שהרומאים יקחו הכל, אבל במסעותיי ראיתי בגאליה ובהיספניה שבטים נשלטים על ידי נשים חזקות שלוחמותיהן העזות ביותר נכנעו לפקודותיהן. האלים נותנים כוח למי שיודע להשתמש בהם.
ברגע שראית כמה אלים כמוני, אתה יודע שאף אחד מהם אינו אמיתי, למרות שבמקומות מסוימים הם משמשים למטרות טובות. אני לא יודע אם כוונות טובות מכסות הונאה. במקרה שלנו, הכוונות היו לא יותר מאשר לצחוק, אבל הכל הסתבך.
הוא דיבר איתם על אלוהינו, שאם, כמו שאומרים לנו בבית הכנסת, הוא כל כך נקמן וכל כך חזק, איך זה שבני אדם צריכים לזרוק אבנים על חוטאים? למה הוא לא עושה את זה בעצמו? שגברים מאמינים בכל דבר בלי לחשוב על זה. אנדרס הסכים אבל פדרו פקפק.
בין צחוק לצנצנות, אנחנו מסכימים להימור יותר על גאווה מאשר על רווח, כי זה יהיה רק צנצנת. האתגר שלי היה לשכנע כמה מאלה שהיו שם שאני בעצמי אלוהים, אם אשכנע אותו, אנצח ואם פדרו לא.
זכיתי בהימור, אמא שלי לימדה אותי היטב. בוודאי מריה כבר סיפרה לכם את הסיפור איך היא רימתה את אבי לעזוב את נצרת כשהיא מפיצה את השמועה שהורדוס הולך להרוג את הילדים והטירוף של השוטים התפשט וכולם רצו להסתיר את ילדיהם. אם הבורים היו חושבים… הורדוס היה מת כבר כמה שנים, אבל הם עדיין האמינו בכך, וחשבו שזה מותו של הורדוס שהוא באמת מתיחה. אבי תמיד היה טוב, אם כי תמים שלא היה מסוגל לפקוח את עיניו גם כשהייתי בהירה והן היו חשוכות.
כפי שאמרתי, ביום שהרותי הכל יכול היה להתחיל כי אמא שלי רימו שלושה נוסעים חכמים מדי, ובאותו יום היא החליטה שהיא לעולם לא תלך שולל שוב, וזה היה כך עד היום.
בטברנה ניגשתי לאחד שכבר הכרנו, באוטיסטה אמרו לו כי אמרו שהוא הטביע את ילדיו בנהר כדי לא לקחת אחריות, הוא לא הכחיש, אם כי אולי זה היה רק כדי שאלו שהכניס להריון. אל תנסה להכריח אותו לשום דבר. הוא היה מאוד פופולרי ותמיד נשא נאומים שהעמיד פנים שהוא חכם יותר מכל אחד והכבשים היו מקשיבות לו בלי לחשוב, אז הוא רצה לעשות מעצמו צחוק. אמרתי לו
הייתי בן אלוהים ולכן אני עצמי הייתי אלוהים, כיון שנכנסה בי רוחו כשהוא הגה אותי. בהתחלה הוא לא האמין לי, אבל עם כמה סיפורים ואיזה תעלול שהוא למד בשווקים גרמתי לו לפקפק. השגתי את הגימור בכך שזרקתי לקנקן שלו כמה חלוקי נחל שבמזרח לימדו אותי לערבב כדי לעשות עשן על רטוב. מהפרצוף המבוהל שעשה, אנדרס צחק מהפינה השנייה, והבפטיסט רץ החוצה מהמסבאה כאילו הוא נרדף על ידי אריה.
פדרו סירב לשלם את ההימור, בטענה שלא משנה כמה טיפש הוא היה, הוא עזב בלי לומר דבר, אז לא היה לדעת אם הוא האמין שאני אלוהים או לא, למרות שעמוק בפנים הוא ידע שאני כן. בכל מקרה, כולנו צחקנו באותו לילה, וזה היה האתגר שלנו בכל פעם שהתכנסנו לדבר על איך לתקן את העולם.
עם זאת, נראה שהטביל, מנוכר, סיפר את הסיפור שאני בן אלוהים. אנדרס, בכל פעם שראה אותו, דחק בו לספר זאת. בהתחלה אף אחד לא שם לב אליו, אבל לאט לאט הוא שיכנע חלק והוסיף עוד חלקים לסיפור שסיפרתי לו כדי לשכנע יותר.
לפדרו לא הייתה ברירה אלא להזמין אותי לעוד לילה לקנקן, אבל כשהוא שם את זה מולי הוא אמר לי ברצינות רבה: זכית, אבל מה יעשה עכשיו בן האלוהים הגדול עם הכוח החדש שלו? אתה תמיד מדבר על כמה זה הכרחי לחשוף את עיני העדרים כדי שיוכלו לראות את הזאבים, ועכשיו המטביל מגיש לך את ההזדמנות שלך על מגש. האם הכל היה בדיחות וג’יבריש או שאתה באמת זומם משהו? ארבעתנו נשארנו מאוד רציניים, אפילו אנדרס, שמעולם לא הסיר את החיוך מהפנים שלו. לא ידעתי מה לומר, אבל אמא שלך החזיקה את ידי חזק ואמרה לי: היא צודקת, ואם אתה באמת הבן של מרים, ישוע, תנצל את ההונאה הזו כדי לפקוח את עיני הרומים. .
מאותו רגע התחלנו ארבעתנו, בעקבות האסטרטגיות של אמך, לשים את העמודים כדי שכולם יאמינו בי, אלוהים, ושבטקס גדול שבו כולם יקשיבו לי, אגלה להם את האמת, כי רק האמת תשחרר אותם מכל עולים וייסורים.
עכשיו, כפי שאמא שלך תספר לך, הדברים יצאו משליטה. הטוענים שהם מדברים בשם אלוהינו רואים את כוחם בסכנה, הרומאים חוששים שברגע נפלו הם יהיו הבאים, כי הם חוששים מהאנשים המורדים בהם כי כל עוד לא אכפת להם מה העול מוחץ. הם יכולים להתמודד איתם גם אם הם הרבה פחות, אבל אם האנשים יתעוררו אי אפשר לדעת כמה רחוק הם יגיעו.
מקווה שאוכל לכתוב לך בקרוב, אבל הקרון עומד לעזוב. אם אין לי הזדמנות, הישארו חזקים וקשובים ולעולם אל תתנו לעצמכם להטעות או להשתלט. כבד את אמך ותקשיב לה כי היא חכמה מאוד.
הוא אוהב אותך, אבא שלך.
יֵשׁוּעַ.
María, mi amor. Todo se ha desmadrado. Seguro que ya has oído las noticias.
Te escribo para que guardes mis palabras hasta la edad en la que nuestra amada Sara pueda entender y recuerde a su padre tal y cómo era y entienda el porqué os tuve que alejar para protegeros. Guárdala con las imágenes y transmítele los recuerdos y el amor que compartimos, y que aprenda los conocimientos y cómo es el mundo. Quedaos allí y manteneos a salvo.
No dudes que cuando me maten, que lo harán, os tendré en mi corazón y que no me arrepentiré nunca, pues creo que todo lo que hemos hecho ayudará a cambiar el mundo.
Querida Sara:
Cuando esta carta llegue a ti, ya no existiré. Y aunque mamá te explicará porqué no estoy, debes de saber, que he vivido hasta el último instante de mi vida con mucha honra y mucho orgullo, y siempre fiel a mi ideal. No fui un cobarde, no robé a nadie, luché sin tregua hasta el final. Y he muerto dando la cara al enemigo.
¿Quién es el enemigo? La sin razón, la falta de pensamiento, la credibilidad de los necios que como un rebaño de ovejas sirven a cualquier Dios sea de carne, de piedra o de sueños y dan fuerza a los tiranos que los oprimen.
Son muchas las cosas que explicarte y sé qué tal vez me odies por no haber estado a vuestro lado, por haberos mandado a un sitio donde todos os vean a tu madre y a ti como las extrañas, pero recuerda que si vuestra tez es oscura allí, la mía era demasiado pálida aquí y sufrí lo mismo, pero no sirvió si no para hacerme más fuerte, para abrir los ojos y ver a los necios que no entienden. Espero que aunque sea difícil a ti te sirva también y leas mis palabras con el mismo cariño que yo lo escribo.
Todo empezó en una taberna, o quizá desde el mismo momento de mi concepción, pero las cosas serias empezaron una noche en que tu madre y yo compartíamos bebida con los hermanos Andrés y Pedro.
Andrés me seguía siempre las bromas y era la tormenta que explotaba inesperadamente. Pedro era más serio, más tranquilo, la paz que nos mantenía sobrios. Ambos han sido los amigos más fieles que he tenido en esta parte de mi vida.
Esa noche hablábamos de mis viajes por todo el mundo. Viaja, Sara. Ve las diferencias de la gente, sus diferentes maneras, sus diferentes lenguas, y sobre todo ve que en el fondo todos somos iguales unos a otros. Ser distinto me hizo viajar y ver el mundo me abrió los ojos, vi que sin importar dónde estés o tu tez, nadie habrá que valga más que tú ni tú valdrás más que nadie, así que trata de ser benévola con todos y sobretodo con los necios que mantienen sus ojos tapados. Es muy importante, Sara, que nunca te dejes dominar por un hombre, sé una rebelde como mi madre, como la tuya. No sé si allí quedarán aún los habitantes originales o los romanos habrán tomado todo, pero en mis viajes vi en la Galia y en Hispania tribus dominadas por fuertes mujeres en las que sus más fieros guerreros se plegaban a sus órdenes. Los dioses dan poder a quien sepa usarlos.
Una vez que has visto tantos dioses como yo, sabes que ninguno es real aunque en algunos sitios se les use para fines buenos. No sé si las buenas intenciones cubren el engaño. En nuestro caso las intenciones no fueron más que reír, pero todo se complicó.
Les hablaba de nuestro Dios, de que si como nos dicen en la sinagoga es tan vengativo y tan poderoso, ¿cómo es que son los hombres los que tienen que lanzar las piedras a los pecadores? ¿Por qué no lo hace él mismo? De que los hombres se creen cualquier cosa sin pensar en ella. Andrés coincidía pero Pedro dudaba.
Entre risas y jarras, convenimos una apuesta más por el orgullo que por la ganancia, pues sólo sería una jarra. Mi reto era convencer a alguno de los que allí estaban de que yo mismo era un Dios, si lo convencía ganaba yo y si no ganaba Pedro.
Tenía la apuesta ganada, mi madre me había enseñado bien. Seguro que María te ha contado ya la historia de cómo engañó a mi padre para marcharse de Nazaret corriendo el rumor de que Herodes iba a matar a los niños y la locura de los necios se expandió y todos corrieron a esconder a sus hijos. Si los ignorantes hubieran pensado… Herodes llevaba unos años muerto, pero aún así se lo creyeron pensando que era la muerte de Herodes lo que realmente era un engaño. Mi padre siempre fue bueno aunque un inocente que no era capaz de abrir los ojos ni siendo yo claro y ellos oscuros.
Cómo te decía, el día de mi concepción puede que comenzase todo porque a mi madre la engañaron tres viajeros demasiado sabios, y ese día decidió que no se dejaría volver a engañar nunca y así ha sido hasta el día de hoy.
En la taberna me acerqué a uno que ya conocíamos, Bautista le decían pues se contaba que ahogaba a sus hijos en un río para no hacerse cargo, él no lo negaba aunque quizá sólo fuera para que las que preñara no intentaran forzarlo a nada. Era muy popular y siempre daba discursos aparentando ser más listo que nadie y los borregos le hacían caso sin pensar, así que tenía ganas de dejarle en ridículo. Le dije que yo era hijo de Dios y que por lo tanto era Dios yo mismo pues su espíritu se había introducido en mi cuando me concibió. Al principio no me creía pero con unas historias y unos juegos de manos que había aprendido en los mercados le hice dudar. El remate lo conseguí echándole en su jarra unas piedritas que en oriente me habían enseñado a mezclar para hacer humo sobre mojado. De la cara de susto que puso, Andrés soltó una risotada desde la otra esquina, y el Bautista salió corriendo de la taberna como si le persiguiera un león.
Pedro se negó a pagar la apuesta aduciendo que aquel, por necio que fuera, se había ido sin decir nada, así que no se podía saber si había creído que yo era Dios o no, aunque en el fondo sabía que así era. En cualquier caso todos reímos esa noche, que era nuestro reto cada vez que nos juntábamos para hablar de cómo arreglar el mundo.
Sin embargo, parece que el Bautista, enagenado, fue contando la historia de que yo era hijo de Dios. Andrés, siempre que le veía, le azuzaba para que lo contase. Al principio nadie le hacía caso, pero poco a poco fue convenciendo a algunos y añadiendo más partes a la historia que yo le había contado para convencer a más.
A Pedro no le quedó más remedio que otra noche invitarme a una jarra, pero cuando me la puso enfrente me dijo muy serio: Has ganado ¿pero que hará ahora el gran hijo de Dios con su nuevo poder? Siempre hablas de lo necesario que es destapar los ojos de los rebaños para que puedan ver a los lobos, y ahora el Bautista te está sirviendo en bandeja tu oportunidad. ¿Eran todo chistes y palabrería o realmente estás dispuesto a hacer algo? Los cuatro nos quedamos muy serios, hasta Andrés que nunca quitaba la sonrisa de su cara. Yo no sabía que decir, pero tu madre me agarró fuerte la mano y me dijo: tiene razón, y si realmente eres hijo de María, Jesús, aprovecharás este engaño para abrir los ojos de los engañados.
Desde ese momento los cuatro, siguiendo las estrategias de tu madre, comenzamos a poner los pilares para que todos me creyeran Dios y que en una gran ceremonia cuando ya todo el mundo me escuchase, les desvelase la verdad, porque sólo la verdad les hará libres de todos los yugos y tormentos.
Ahora, como te contará tu madre, las cosas se han desmadrado. Los que dicen hablar en nombre de nuestro Dios ven peligrar su poder, los romanos temen que una vez hayan caído estos ellos sean los siguientes, pues temen al pueblo que se revele contra ellos pues mientras a este no le importe qué yugo le aplaste ellos pueden manejarlos aunque sean muchos menos, pero si el pueblo despierta es imposible saber hasta dónde llegará.
Ojalá pueda volver a escribirte prontamente, pero la caravana está a punto de partir. Si no tengo ocasión mantente fuerte y atenta y nunca te dejes engañar ni dominar. Honra a tu madre y hazle caso pues es tremendamente sabía.
Te quiere, tu padre.
Jesús.
